מי מאיתנו לא משתמש באימוג'י בהודעות טקסט או וואטסאפ?
אימוג'י - אלו המביעים רגשות - שמחים, עצובים, כועסים, פוחדים, מתרגשים...
קצת היסטוריה:
1992 - הוצג שירות המסרונים לסלולארים
1998 - השירות הושק בישראל אך הפך לפופולרי רק לאחר שמפעילי שירות הסלולאר איפשרו משלוחי הודעות טקסט ביניהם. שירות זה נתן חיים חדשים לפרצופונים המביעים רגשות שהיו נפוצים לפני כן בחדרי צ'אט באינטרנט, והפך אותם לפופולאריים במיוחד במשלוח הודעות בין אישיות בין בני זוג, חברים, משפחה אך גם במקומות עבודה.
2010 - הושקה וואטסאפ, שנתנה חיים חדשים לפרצופי הרגשות שעד עכשיו היו מורכבים מסימני פיסוק בלבד.
ולמה כ"כ חשוב לנו להעביר את רגשותינו בהודעות טקסט?
ובמיוחד - במקומות העבודה?
האם זה אתי להשתמש בפרצופונים מנשקים / ידיים מחבקות / מתפללות / מלייקות?
אז אתיקה זה נושא לדיון אחר.
אני הייתי רוצה להתמקד כאן בנושא הבעת הרגשות.
כאשר אנחנו מדברים פנים מול פנים אל חבר לעבודה הוא יכול לראות את הבעות הפנים שלנו בזמן אמת.
כאשר נשלח הודעה עם פרצופון (אימוג'י) שמח או עצוב או כועס, האם זה באמת מה שאנחנו מרגישים באותו רגע? או שזה מה שנרצה שהצד השני יקבל מאיתנו? או האם זה רגש שפשוט משרת את המסר המילולי שהעברנו - למשל, במידה והעברנו מסר ציני ונוסיף אליו אימוג'י מחייך, האם הצד השני יבין שהתבדחנו?
מתי התחלנו להשתמש בהודעות כתובות עם פרצופונים כדי להעביר מסרים חשובים מידיי?
- אני חולה ולא אוכל להגיע לעבודה בשבוע הקרוב...
- אני חושבת שאנחנו לא מתאימים, היה טוב איתך, להתראות...
- בא לי ליסוע לחול - מתאים?
ועוד....
מחקרים מראים שהבעת רגשות קלה יותר בכתיבה. הרבה יותר קל להשתמש במילים עמוקות שמביעות בצורה הטובה ביותר את מה שאנחנו מרגישים, מילים שלא נוכל להגיד בע"פ ממבוכה או מחוסר אומץ או פחד מתגובת הצד השני או חוסר רצון או מסוגלות להתמודד עם התגובה המיידית של הצד השני או כל סיבה אחרת שעוצרת אותנו מלתמלל את הרגשות שלנו.
כאשר אדם יושב מולנו בסיטואציה כלשהיא (בזוגיות או בעבודה או בכל אחד מהעולמות המקופים אותנו) כל אמירה שלנו תגרור תגובת משוב מיידית. לא בטוח שנדע להתמודד מיידית עם המשוב שנקבל, מה שיוציא מאיתנו תגובה שכנגד אמוציונאלית מלאה רגשות, לטוב ולרע. כאשר נעביר מסר בטקסט - נרוויח זמן מחשבה ואפשרות לשכלל את התגובה שלנו בחזרה, ובנוסף, הצד השני לא יראה את התגובה הראשונה שלנו לאמירה שלו. אפשר להיות חופשיים ולהגיד הכל... לשני הצדדים.
ב-20 השנים האחרונות, הדרך לתקשר, לפגוש אנשים חדשים וכן, גם לגייס נעשית בעזרת התכתבות תחילה.
חדרי הצ'אט, המיסרונים, והודעות הוואטסאפ הפכו את התקשורת נגישה וזמינה יותר, ומאפשרת לייצר קשרים אשר על פי רוב מוכחים טובים, עוד בשלב שלפני הפגישה האישית.
אז איך זה משפיע על עולם הגיוס?
כאשר אדם פונה לחברה ומגיש מועמדותו, אנחנו יכולים לזהות את הטונציה, ואת השמחה או פחד במילים שהוא כותב, בסימני הפיסוק (חסרונם או ריבויים) וכן בהוספת הפרצופונים בגוף המייל במידה והוספו כאלו.
האמיגדלה, החלק הזה במוח שמגיב לרגשות ויצירתיות, מיד מתעורר כאשר מגיע אלינו מסר מחייך ומיד נגיב אליו. עם זאת, במידה והטקסט מרובה בסימני פיסוק חדים (סימני קריאה בעיקר), כתוב בהרבה משפטים קצרים (כמו סטאקאטו במוסיקה) האמיגדלה שלנו תדחה אותו וסביר שלא ניצור את הקשר עם אותו אדם, שלא באופן מודע.
נעשה ניסוי באחת מחברות הביטוח בארץ.
היתה דרישה לגייס צוות שלם. הביאו קבוצת מועמדים וערכו לכולם מבחנים פסיכו דידקטיים. אלו שהערכתם היתה נמוכה מאוד, עברו מבחן נוסף אשר מיין אותם עפ"י הרגשו הדומיננטיים אצלם (רגשות אופטימיים מול רגשות פסימיים).
הצוות הורכב מאלו שעברו את המבחן הפסיכו-דידקטי ואלו שעברו את מבחן הרגשות.
לאורך זמן הוכח שאלו שגויסו על סמך הרגשות המנחים שלהם החזיקו יותר זמן בתפקידם, היו יותר לויאליים לחברה ואף הישגיהם היו גבוהים יותר מהאחרים שלא עברו את מבחן הרגשות.
נכון שזה ממש תלוי בסוג התפקיד, בוותק ובניסיון ובעוד גורמים ועל מנת שנוכל להשוות בצורה טובה עלינו להתייחס לגורמים נוספים, אבל הנה לפניכם דרך נוספת למיון והכרת אנשים המועמדים לתפקידים שונים, אשר ניתן לצפות את דרכי התפקוד שלהם בצוות, גישתם לעבודתם והעיקר לעצמם וליכולותיהם.
כיצד אותם אנשים יכתבו את הודעות הטקסט שלהם על פי רוב?
כיצד אותם אנשים יקראו את ההודעות שהם מקבלים?
כיצד זה ישפיע על התפקוד שלהם ועל ההישגים שלהם?
מזמינה אתכם לחקור את הרגשות במקום העבודה, בעזרת משחק שפיתחתי שכולו חוויה של אתגר, מחשבה, קבלת החלטות, מנצחים ומפסידים ובעיקר הסתכלות חדשנית על סיטואציות הצומת במקום העבודה...
Company site: www.imoko.co.il
Facebook: https://www.facebook.com/KhipuGame/
Linkedin: https://www.linkedin.com/company/imoko