אנחנו מונעים מרגש!
זו אמנם קביעה חד משמעית, אבל אם תחשבו על זה,
ברוב תהליכי קבלת ההחלטות שלנו, הגורם המכריע יהיה 'מה מרגיש לנו נכון'.
החל בקניית בית מגורים שכולל מיקום, גודל, כמות האור בדירה, מספר החדרים, בתי הספר והגנים לילדים שבסביבה וכו' (שלכאורה כולם שיקולים שכליים ראציונאליים אך תחשבו כמה רגש יש מאחוריהם),
דרך בחירת יעד ליסוע לחו"ל שכולל את מי שנוסע, מקומות שאותם נרצה לראות, חוויות ששמענו מאחרים שעברו ונרצה גם אנחנו, כן, וגם התקציב שנרצה להשקיע בנסיעה (שוב, החלטות רציונאליות? – כן, אבל.... מלאות רגש) ועד החלטות של קבלת עבודה, או גיוס של אדם לעבוד תחתינו בצוות (שכוללות את הגדרת התפקיד, מי האדם, כישורים קודמים, וכן, גם כסף, אבל – כמה רגש יש בהחלטה כזו?
כמנהלים – בחיינו באופן כללי ולא רק במקום העבודה – אנחנו דואגים, במודע או שלא במודע, שירגיש לנו טוב בסביבה היומיומית שלנו. למה? כי אנחנו חיות של להקה...
ונכון שגם בלהקה יש קונפליקטים וקרבות, וכולנו מכירים את זה... בכנות, ישנם ימים שאני לפחות מבקשת שיניחו לי לנפשי, רוצה רק שקט... למחשבה... להירגע... אבל רוב הימים חשוב לי להיות בחברת אנשים.
כמה מכם קנו פעם כרטיס והלכו לבד לסרט? או להצגה? סתם כך לבילוי, כי מרגיש שבא לי...?
כמה מכם החליטו ליסוע לחופשה באילת לבד? סתם כך להזמין חדר, מיום ראשון עד יום חמישי, לבד במלון בנופש?
אני יודעת שזה קיים, וגם אני פעם נסעתי לחופשה מדהימה בלונדון לגמרי לבד... אבל תסכימו איתי שזה לא ממש נפוץ, ובטח לא במנטליות הישראלית, נכון?
בד"כ נעדיף ליסוע עם בני זוג, חברים, בני משפחה ולא לבד.....
ובעצם גם החלטה כזו מתקבלת ממקום ריגשי.
אז נשאלת השאלה –
אם ההחלטות המשמעותיות בחיים שלנו, שבד"כ גם כרוכות בהרבה כסף, מתקבלות ממקום ש'מרגיש לי נכון', אז-
למה ברוב מקומות העבודה אין לרגשות מקום בשיח היומי בחברה?
למה על פי רוב לא שואלים אנשים בראיונות מהו דפוס הרגשות שלהם?
למה כשקיבלתי החלטה שגויה כמנהל בכיר, הסיבה: 'כי ככה הרגיש לי הכי נכון' היא לא לגיטימית?
ובכלל מה זה רגש?
האם הרגשות הם משאב שניתן להשתמש בו בצורה יעילה?
דר' יעל בודואן מאוניברסיטת חיפה במחקרה בדקה את הקשר שבין אופטימיות ורגשות אופטימיים לבין רמות הביצוע של העובד, וגילתה שיש קשר בלתי נפרד בין הנפש והרגשות לבין רמות הביצוע.
בהיבט הרפואי, ישנם אינספור מחקרים המראים את הקשר שבין תהליך החלמה ובריאות נפשית של אדם לבין אופטימיות. בהיבט בתעסוקתי, כמעט ולא קיימים מחקרים המראים את הקשר הישיר, למרות שהדעה הרווחת בארגונים אשר על פי רוב מנחה את מחלקות משאבי האנוש ובכללן את מחלקות הרווחה היא שעובד שמח הוא עובד יעיל יותר, בעל תפוקות גבוהות יותר. האמנם?
ניכר עפ"י המחקרים, שהאופטימיות היא מאפיין יציב לאורך זמן, ביחס לרגשות ספציפיים כמו שמחה, כעס, עצב, תסכול, התרגשות ואכזבה שהם מאפיינים ארעיים ביחס לסיטואציות ספציפיות, המשפיעות על כל אדם באופן שונה.
חשוב להדגיש, כי עפ"י מחקרים נוספים שנערכו על רגשות אופטימיים ופסימיים, זהו לא אותו הרצף, כלומר הרגשות האופטימיים והרגשות הפסימיים יושבים על רצפים שונים: אופטימיים יותר ואופטימיים פחות, מול פסימיים יותר ופסימיים פחות...
בנוסף, ולא פחות חשוב,
דר' יעל בודואן מצאה את הקשר שבית האיפיון הריגשי של העובד בתפקידו (אופטימי או פסימי) לבין תדירות המשוב שהוא מקבל בתפקידו והיכולת שלו להתמודד עם קבלת משובים. כך למשל עובדים שמקבלים משוב על בסיס יומיומי (כמו עובדי מכירות ועובדי שירות) צריכים להיות מסוגלים להפריד בין המשוב שמתקבל ע"י הלקוחות איתם הם בקשר יומיומי ובין החשיבה האישית, התפיסה את הסיטואציה וקבלת ההחלטה על בסיס הרגש.
ישנם תפקידים בהם מרכיב החשיבה הוא דומיננטי (כמו למשל תפקידי פיתוח) מול תפקידים בהם מרכיב הביצוע הוא דומיננטי (כמו למשל תפקידי מכירות). עובדים שתפקידם הוא בעל מרכיב חשיבה דומיננטי יצליחו יותר אם הרצף הריגשי המאופיין לאורך זמן ומגוון סיטואציות הינו רצף רצף רגשות פסימיים, וכך בהתאמה, עובדים שתפקידם הוא בעל מרכיב ביצוע דומיננטי יצליחו יותר כאשר הרצף הריגשי היציב אצלם יהיה רצף רגשות אופטימיים.
לאחר שנחשפתי למידע הכל כך חשוב ומעניין הזה, החלטתי לייצר את הדרך של הרגש אל הארגונים.
מה זה אומר?
חשבתי על דרך שבה באופן משמעותי יוכלו המשתתפים להתמודד עם סיטואציות שונות המדמות את העולם האמיתי במקום העבודה, ותוך כך להתמסר לרגש ולדעת לזהות מהם הרגשות הפעילים ביותר בכל סיטואציה, ובהתאם, מהם הרגשות הפעילים ביותר בכל קטגוריה של סיטואציות. הקטגוריות אופיינו בהתאם למרכיב מערכות היחסים הקיימות בכל ארגון בין אדם לקולגות שלו, בין עובד למנהלו בין עובד לאנשים אותם הוא מנהל וכיו"ב.
בחרתי בדרך החווייתית לרתום את האנשים לשיתוף פעולה, וכך נולד לו משחק מנהלים, לניהול רגשות בארגון.
רגשות האנשים ובמקביל- מערכת הרגשות הארגוניים....
המשחק מורכב מעולם מושגים שבטי, עם לוחמים וצ'יפים, עם משימות ופעולות, אתגרים ובריתות.
כל אדם יכול להביא למשחק את עצמו, ולמצוא את הדרך לנצח.
עפ"י האגדה,
הסיפור מתחיל כאשר ארבעה אחים, בנם של אל השמש, יצאו לדרך כאשר בידם שרביט זהב, למצוא אדמות פוריות. הם ידעו שכאשר יתקעו את השרביט באדמה והוא ישקע, זה המקום להקמת עם חדש של צאצאי אל השמש... במהלך הדרך נפרד אחד האחים משאר אחיו בדרך זו או אחרת, והיה לקיסר הראשון של שבט האינקה, בני השמש.
במהלך חודשי יולי ואוגוסט אקיים פיילוטים בכל הארץ.
מוזמנים ליצור איתי קשר להשתתפות במשחק או לארח את הפיילוט אצלכם בבית או אצלכם בארגון...
מה זה דורש מכם? – ליצור קשר. כל השאר עליי.
ניתן ליצור קשר טלפונית: 054-6476007
או במייל shirley.leor@gmail.com
