גרמניה אלופת העולם, מונדיאל 2014.
אחרי קרב צמוד בו שחקני שתי הקבוצות לא מוותרים, הארכת זמן המשחק, בדקה ה 113 מבקיע שחקן נבחרת גרמניה מריו גצה גול שמביא את נבחרתו לתואר אלופת העולם 2014.
על רקע עיניהם הדומעות של שחקני הנבחרת המתחרה ארגנטינה, ועיניהם הדומעות של אוהדי, חגיגות נבחרת גרמניה התחילו ברגע הנפת הפסל.
כל העולם מפרגן לנבחרת שזכתה בפעם הרביעית בתולדותיה בתואר, למרות שהרבה מאוהדי הענף בעולם צפו דווקא לנבחרת השניה את הניצחון, בשל שחקן המפתח ששיחק בין שורותיה, והפעם, לא הצליח לנצל הזדמנות אחת שניתנה לו על מנת להשוות. הוא פספס ונבחרת גרמניה זכתה.
חווית הניצחון תהיה לעולם חקוקה בליבו של המנצח לכל חייו. חוויה זו הינה מחזקת, מעצימה ונותנת תחושת יכולת ומסוגלות על של אותו אדם או קבוצה.
אמנם, מחקרים רבים מראים שבטווח הזמן הארוך דווקא הזכרונות הפחות טובים הם אלו שייצרבו בצורה ברורה יותר במודע. לכאורה נוכל לחשוב שכאשר ישנו אירוע טראומתי (בהמשך לדוגמא שניתנה לעיל, הפסד במשחק כדורגל משמעותי וחשוב), הזיכרון יישמר בצורה טובה יותר מאחר וזה אירוע לא פתור, אשר היתה קיימת בו בעיה כלשהיא, צורך לחקירה, הבנה, שיפור, לעומת ניצחון, שבו לכאורה הנושא פתור וסגור, הקבוצה ניצחה ולכן אין צורך להתעסק בכך יותר. עם זאת, אוהדי שתי הקבוצות, להלן הקהל, יזכור תמיד את הניצחון המשמעותי של קבוצה חזקה ששיחקה טוב יותר.
לפיכך, אני לא מסכימה עם הדעה הראשונה, וטוענת, שדווקא במקרה הניצחון יש לחקור ולהבין מה בדיוק עשה ונעשה, ויש מתוך כך לקבוצות אחרות להבין, ללמוד ולחקות.
בעולם העסקים והארגונים, הדרך הנפוצה להתמודד עם 'נצחונות' ו'הפסדים' היא לחקור דווקא את 'ההפסדים', להעמיד על המוקד את האדם שמאחורי ההפסד, ומתוך כך להנציח את ההפסד.
מאידך, אני גורסת כי כאשר נחקור דווקא את הנצחונות, ננציח את ההצלחות של האנשים או הקבוצות המנצחות בארגון, זה יעורר את רצונם של שאר האנשים בארגון להגיע לניצחון ולזכות בתהילה.
אדם שניצח, קיבל פרס על במה מרכזית לעיניי כל האוהדים, משפחתו, חבריו לעבודה, לקוחות או כל קהל משמעותי אחר, לעולם תדבק בו חווית ההצלחה והניצחון. מאותו רגע, היעדים שיציב לעצמו, הציפייה שלו מעצמו ומסביבתו תהיה לעולם מאתגרת וגבוהה מהניצחון הקודם. עובדה זו תביא אותו למצב שבו מגמת העליה והטיפוס הינה תמידית, והשאיפות תמיד גבוהות.
נוכל להבחין בקבוצות בהן אדם אשר זכה באחד האתגרים שהוצבו לקבוצה / לארגון, הוא יהיה זה שיזכה יותר מפעם אחת. במקרה כזה לאחרים יהיה קשה להשיג אותו ולעבור לצד המנצח מאחר ותחושת הניצחון נותנת את הכוח ומחזקת את השאיפה לשמר את התחושה והרגשת הניצחון. כוח זה יהפוך את אותו אדם ל'אחוז דיבוק' לניצחון, ויהיה קשה מאוד לעקוף אותו בעמדת המנצחים.
קחו לדוגמא בארגונים המגדירים קריטריונים לעובד מצטיין, או לקבוצת עובדים מצטיינים. נניח שקבוצת המצטיינים מידי שנה נוסעת לטיול בחול עם המנכ"ל ובני זוגם. מרגע בו הוכרזה התחרות, משתתפי הקבוצה הראשונה שתזכה ותיסע, לעולם ירכיבו בהרכב כזה או אחר גם את הקבוצות בשנים הבאות. הם אלו שטעמו את טעם הניצחון וישאפו לשמר אותו לעולם ולא לוותר עליו.
לפיכך ניתן להבין שניצחון ממכר!
ומה לגבי האחרים מסביב?
יהיו אלו שיוכלו להסביר למה, מסיבות שאינן תלויות בם לעולם לא יצליחו לנצח ולעקוף ברמת יכולתם את המנצחים, יהיו אלו שינסו אך לא ינסו מספיק ולא יבינו למה הניצחון לא מגיע אל פיתחם, ויהיו אלו שידעו לתת הסבר מלומד מדוע מערכת התגמול אינה צודקת ואפילו מפלה בין המועמדים לניצחון לבין האחרים.
ומה איתכם?
האם חוויתם את הניצחון? כיצד זה מרגיש?
ואם לא, האם לדעתכם תוכלו אי פעם לחוות את הניצחון?
אם תשאלו לדעתי - כל אחד יכול!
כנגד כל השיפועים!
תאתגרו את עצמכם, הציבו מטרה וצאו לנצח!
בהצלחה!